"ותראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחין את הילדים"
מדוע המילדות אינן מקשיבות לציוויו של פרעה הלא בוודאי סכנו עצמן בשל כך. יכול היה פרעה להוציאן להורג, יתירה מזו גם עפ"י הלכה הרי 'חייך קודמים לחיי חברך' ומדוע סכנו עצמן? בנוסף טרם נתנה תורה שתלמד כי "כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם מלא" ולכאורה מתבקש ביצר החיים הבסיסי להציל ולדאוג קודם כל לעצמך.
התשובה נעוצה בראשיתו של הפס'. "ותראן המילדות את האלוקים". שום פלפול הלכתי, שום וורט רעיוני לא יניע מה שיראת אלוקים פשוטה מניעה. "ראשית חכמה – יראת ה'" הצורך האינטואיטיבי לשמוע לצו האלוקי ולא לצו האנושי מוכרע בבירור אצל המילדות, חרף הסכנה האישית הכרוכה בכך.
המילדות מופיעות בראשיתו של ספר שמות. ספר המהווה פתיח לכל ארבעת החומשים הבאים, מלידת משה ועד פטירתו ערב הכניסה לארץ. לכל ההליך המופלא הזה קדמו צמד מיילדות. לולי יראת אלוקים שלהן היה עמ"י מוכחד בגזרת פרעה. ספורו האישי של משה בתיבה אינו אלא דוגמא למאות ואולי אלפי סיפורים של הצלת נפשות של עוללים מידי גזרת המוות[1][1] של פרעה בזכות אותן נשים שהצילו את עמ"י מכליון.
לא בכדי התורה תולה את ריבוי עמ"י במיילדות: "ויטב אלוקים למילדות וירב העם ויעצמו מאוד" זה גופא שטובה שנעשתה למילדות. המילדות אינן רק "בעלות מקצוע" הרבה מעבר לסיוע ליולדת הן מסייעות ללידת עמ"י, ליציאתו מן המצר לרווחה, מן הגלות לגאולה.
מקצוען האישי הופך למנוף לאומי.
יהי רצון שנשכיל להכריע נכונה בין הצו האלוקי לעומת שיקולים ולחצים אחרים המשפיעים עלינו.
[1][1]יעויין ברש"י לשמות ב', כג על פרעה שהיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם.