נראה כי טרם צאתו מן התיבה מבקש נח לדעת כי יבשו המים. לשם כך נוקט במספר פעולות: שולח את העורב, לאחר זמן שב ושולח את היונה כך עושה פעמיים נוספות עד אשר לא שבה אליו עוד. בנוסף נח עצמו פותח את דלת התיבה ורואה כי "חרבו פני האדמה" (בראשית ח', יג') למרות כל זאת נח אינו יוצא מן התיבה עד אשר אומר לו הקב"ה מפורשות "צא מן התיבה" (שם שם, טז').
מדוע נוח ממתין להוראה? מדוע אינו יוצא?! ממה נפשך, אם המתין להנחיה אלוקית מפורשת מדוע שלח את היונה ומדוע פתח את דלת התיבה לבדוק אם חרבו המים?
שתי תשובות הפוכות בדבר:
נראה כי למרות היותו נתון משך תקופה ארוכה בתוך התיבה ולמרות הקושי הגדול והטרחה הגדולה שהייתה לו בתיבה, (כידוע מזונות בעלי החיים היו על כתפיו...) קשה לו לנח וקשה לכל אדם "לצאת מן התיבה".
לכולנו קשה לצאת מההרגלים שלנו, מהמוכר, מהידוע אף על פי שפעמים הרבה המוכר והידוע אינו קל כלל וכלל. באה התורה ומחנכת אותנו כי על מנת לתקן עולם, על מנת להתקדם צריך "לצאת מן התיבה" לצאת מההרגלים, לקחת אחריות ולעשות מעשה.
אולם לצד זאת ניתן לומר כי נח משתוקק לצאת. התיבה הסגורה אינה מקום טבעי לאדם היוצר והפועל. עצם שליחת היונה ופתיחת מכסה התיבה מהווה השתדלות מצד האדם בבחינת "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שיר השירים רבה ה' ג') היא היא מראה כי נח מייחל לצאת. ומשום כך נענה הקב"ה וממלא רצונו "צא מן התיבה"
מצווה האדם להשתדל, להתאמץ ומתוך שמראה כוונותיו ונכונותו זוכה לסייעתא דשמיא בבחינת "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (במדבר רבה כ' יא').
שבת שלום,
הרב אריאל רוקח
ראש הישיבה