"ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף...ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע איתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי...ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים"
יוסף נמצא בניסיון גדול, בפיתוי שיתכן מאוד ואם היה נכשל בו איש לא היה יודע ממנו חוץ ממנו ומאשת פוטיפר.
כיצד הצליח, יוסף, לעמוד בנסיון גדול וקשה זה?
פעמים רבות קיים מתח בין 'הראש' (השכל) לבין 'הבטן' (הרגש ).
"הקול מעורר את הכוונה"
יוסף מונה את הסיבות ההגיוניות למה לא ליפול בחטא בקול רם:
א) משרת אמון 1 - "אדוני לא ידע איתי מה בבית"
ב) משרת אמון 2 - "וכל אשר יש לו נתן בידי"
ואם זה לא עוזר אז:
ג) שויתי ה' לנגדי תמיד - "וחטאתי לאלוקים"
הרמ"'א (רבי משה אסרליש) כותב בתחילת דבריו ל'שולחן ערוך':
"שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה
האדמו"ר מסלונים זצ"ל מבאר כי אדם החי בתודעה של "שויתי ה'.." אין הדינים שולטים בו וממילא "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח"!