"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בוכים פתח אוהל מועד"
עם ישראל חוטא בבנות מואב, משה, בצו ה', מוקיעם נגד השמש. תגובת העם בכי, בכי של תשובה, בכי של הכרת החטא של הרצון למחוק את שנעשה ולדבוק חזרה בשכינה " בוכים פתח אוהל מועד" נוכח השכינה.
או אז מגיע זמרי בן סלוא - בדומה לקורח גם הוא "ליצן" ממוסס את כל אווירת התשובה והחרטה בה העם נמצא, בבחינת "ליצנות אחת שדוחה תוכחות הרבה" מול ציניות, ליצנות - אין סלחנות
כאותה תגובה חריפה שהייתה מול קורח כן גם כאן "וירא פנחס...ויקח רומח בידו...וידקור את שניהם...".
אך איזה עם של צדיקים יש לנו, חוטאים, מועדים, נופלים - קצת מעוררים ומייד מתחרטים. רק צריך לדאוג שלא יהיו צינים, ליצנים בדרך שיהרסו... ("כת ליצים אינה מקבלת פני שכינה!")
שבת שלום
מצרף ניגון ברסלבי (מיוחס לניגון בו מלווים את הצדיקים לגן עדן...) תהנו. http://www.youtube.com/watch?v=sH5Ig7aSyWc&feature=player_detailpage