הגמרא במסכת ראש השנה דף יז.' מספרת:
"אמר רבא: 'כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון - למי שעובר על פשע'.
רב הונא בריה דרב יהושע חלש, על רב פפא לשיולי ביה. חזייה דחליש ליה עלמא, אמר להו: צביתו ליה זוודתא. לסוף איתפח, הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה. אמרו ליה: מאי חזית? אמר: אין, הכי הוה. ואמר להו הקדוש ברוך הוא: הואיל ולא מוקים במיליה - לא תקומו בהדיה, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון - לעובר פשע. "
תרגום חופשי
רב הונא נוטה למות. בא ידידו רב פפא לבקרו ומתרשם כי אכן זמנו קצר ועל כן אומר לבני המשפחה – הכינו לו תכריכים כיון שרב הונא ממש על ערש דווי.
בסופו של דבר רב הונא, חוזר לחיים בריאים. רב פפא התבייש לפוגשו כיון שכבר בישר על מותו.
אחר זמן נפגשו ולשאלה מה באמת התרחש? עונה רב הונא שאכן היה אמור למות, אלא שהקב"ה ציווה להחזירו לחיים כיון שאינו 'מעמיד על מילותיו', דהיינו, הוא אינו שומר טינה ואינו מתעקש עם חבריו, אלא רגיל למחול להם, לוותר ולא "לעשות עניין", אי לכך מידה כנגד מידה גם הקב"ה לא מדקדק עימו ומוכן להאריך את חייו.
הפסוק המלמד על כך "נושא עוון ועובר על פשע" (מיכה ז', יח') מציין את העבירה החמורה ביותר "פשע" שכן ישנם שלושה מושגי עבירה " חטא, עוון ופשע" ומצוינים מן הקל אל החמור.
מלמדת אותנו הגמרא, אדם הרגיל למחול לחבירו ולא לשמור טינה לא דיי שהקב"ה אינו שומר לו טינה ומוחל לו אלא אדרבה – הקב"ה מוחל לו על החטאים החמורים ביותר – על פשעיו.
דווקא בימים אלה לאמץ את מידת הפיוס. לחשוב על מי שלא פשוט לי איתו, על מי שאפילו פגע בי – ודווקא לו – למחול בלב שלם! לחשוב כי זו מחילה משתלמת... לי! אני בונה בעצמי אישיות מפויסת, חיובית ומתוך כך גם זוכה למחילה מהקב"ה.
צום מועיל וגמר חתימה טובה לכם, לבני ביתכם וכל ישראל