וישב חנוכה – לחיות עם כל הכוחות והכשרונות
"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" ירידת יהודה מתפרשת כירידה מגדולתו.
רש"י פירש – "שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו, אתה אמרת למוכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך".
לעומת זאת בעל "צרור המור" (רבי אברהם סבע זצ"ל, מחכמי ספרד במאה החמש עשרה) ביאר כי יהודה הוריד את עצמו מגדולתו כיון שרצה לעשות תשובה.
הצד השווה שבין שני הפירושים – על מנת לתקן צריך לרדת. אי אפשר להשאר באותו המקום ולתקן. צריך לדעת לעצור, להתבונן ולראות מה דורש תיקון.
ויש לעיין בדברי רש"י. הרי האחים רצו להרוג אותו "ועתה לכו ונהרגהו" – ואילו יהודה הצילו מידם: "מה בצע כי נהרוג את אחינו... לכו ונמכרנו לישמעאלים" – אדרבה בזכותו של יהודה, יוסף נשאר בחיים, מדוע אם כן האחים הורדו אותו מגדולתו?
האדם צריך להיות מודע לכוחותיו. יהודה ניחן בכוח מנהיגות, ממנו עתיד לצאת זרע המלוכה. יעקב מברכו "יהודה את היודוך אחיך" אחיו באים בטענה אם כבר שינית את דעתנו מלהרוג את יוסף היה עליך להנהיגנו ולחשוב גם על אבא. על כך שהצלת את יוסף אין ויכוח אבל בכוחך וכשרונך אתה מסוגל ליותר, היית יכול לגרום לנו להשיבו לאבא. ועל כך טענתם.
דברים דומים אומר המדרש בפרשתנו על ראובן:
למדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאלו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו.
פעמים רבות אנו מוסתים מחשבונות של "מה יגידו" ו"מה יחשבו" – מחזקת אותנו התורה כי צריך האדם לעשות האמת בלב שלם ובעז"ה סוף הטובה לבוא. הקב"ה נותן לנו כוח וכשרון לפעול במציאות, לתקנה, לשכללה ולהביא את האור לעולם, כשם שעשו המכבים בקריאתם ההיסטורית הלקוחה ממשה: "מי לה' אלי" ובכוח זה הצילו את ישראל מידי היוונים.
כך גם מביא הרמב"ם בהלכותיו
"...עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו "
שבת שלום וחג מואר ושמח
אריאל רוקח
|
