הרב אלימלך בר שאול - איש הפנים ואיש החוץ
התבוננות בעולם מלמדת אותנו שישנם "אנשי פנים" ו"אנשי חוץ".
איש החוץ, מתענין בכל דבר שמתרחש סביבו. הוא רוצה לדעת מה קרה, בין דברים חשובים ובין שאינם חשובים. הוא סקרן מאד לכל המתרחש, וארועים אלה ממלאים את עולמו. מאידך, הוא מזניח את העולם הפנימי של עצמו. אפשר לומר שהוא משתעמם מעצמו, ולכן הוא בורח מכל רגע של בדידות.
איש החוץ לא ימהר לחוש בתהליך רוחני שעובר עליו. לאיש החוץ קשה לחזור בתשובה מפני שהוא "רחוק מנפשו". התשובה תוכל להמצא רק אצל אלה, שעוצרים את החיים מדי פעם, וחושבים על עצמם, על משמעות החיים וייעוד האדם עלי אדמות. אלו שעושים חשבון נפש.
איש החוץ יכול להיות אפילו בן תורה, שעליו נאמר: "וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן' – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁתּוֹרָתָן מִבַּחוּץ וְאֵינָהּ מִבִּפְנִים". הלימוד שלו כנראה מגיע ממקום חיצוני של לחץ חברתי, או שהחיים הובילו אותו למקום הזה בלי שהוא בחר בהם במודע.
 איש הפנים שונה לחלוטין. הוא נטוע בהיכלו הפנימי. הוא "יוצא" לפעמים לעולם, להקשיב ולהתענין מה קורה מסביבו, אבל זה בדרך ארעי בלבד. השמחה הגדולה שלו כשהוא מכונס בתוך עצמו. הוא מוצא ענין רב בעצמו, בעולם הפנימי העשיר שלו.
איש הפנים רואה את העולם מתוך העולם הפנימי שלו, ומפרש אותו מתוך העולם הפנימי. הפריזמה שלו היא עולם הנפש, כך הוא יודע להתבונן החוצה ולראות את הטוב והרע, את היפה והמכוער. את העולם כולו על שלל צבעיו וגווניו.
איש הפנים לא רוצה לראות ולשמוע כל דבר. חוש הראיה והשמיעה שלו מציית לעולם הפנימי. לכן החושים הללו שלו הם מחודדים ביותר. הוא ידע להבחין בדברים שלא כולם מצליחים להבחין. בנקודות עומק שהמבט השטחי מחמיץ.
אצל איש הפנים, אפילו אם הוא חטא בדעה או במעשה, הוא מיד ירגיש זאת. הוא יזדעזע נוכח האפשרות של נפילה רוחנית ולכן ימהר לשוב בתשובה.
בשולי הדברים:
הדברים של הרב בר שאול יכולים להסביר מדוע לא כל בני האדם בעולם התחבטו בשאלות ששאל יוני נתניהו. השאלות הללו מאפיינות "אנשי פנים". אולם "אנשי החוץ" – דעתם מוסחת ומלאה מעניני העולם הזה, ולכן הם לא עוצרים לשאול את עצמם את השאלות הללו.
איש החוץ
איש הפנים
סקרן
לא סקרן
עולם פנימי מוזנח.
עולם פנימי עשיר
משועמם מעצמו
מתענין כמעט רק בעצמו
לא מוטרד משאלות קיומיות.
מוטרד משאלות קיומיות כגון "מה יעודי בחיים?" "מה משמעות החיים"?
לא חש בתהליכים רוחניים שעוברים עליו
ממהר לחוש בתהלכים רוחניים שמתרחשים בו ומתעורר לתשובה
מפספס נקודות עומק בעולם, מתבונן בעולם באופן שטחי
מתבונן בעולם מתוך עולמו הפנימי, חושיו מחודדים יותר ולכן מביט לעומק יותר
 
 
האם בכל זאת נוכל להזדהות במשהו עם איש החוץ?
לפעמים הסקרנות ומעורבות בחיי העולם מביאים ומאפשרים התערבות פעילה יותר לתיקון העולם. אדם ששקוע בעצמו ובעולמו הפנימי יוכל לפעמים להחשיב את תיקונו האישי יותר מתיקון החברה.
שקיעות יתר בעולם הפנימי יכול להביא ליאוש ולאכזבה דבר שאיש החוץ לא יסבול ממנו. אדם ש"חופר" לעצמו את הדעת, לפעמים מחמיר מאד עם עצמו, בביקורת עצמית נוקשית, דבר שמפריע להתפתח.
התבוננות בעולם שכולה נעשית מתוך עמדה "פרשנית" מפספסת לפעמים את הריאליה ואת המציאות האוביקטיבית. חשוב לדעת ולהזהר מזה.
 
ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות
אדם שמחפש משמעות לחייו, יכול להקלע למתח פנימי, לחוסר שלווה פנימית. את המתח הפנימי הזה פגשנו אצל יוני נתניהו.
הידיעה שיש לאדם פשר (מטרה) לחייו נותנת לו כוח להתמודד עם כל אתגר. כמאמר ניטשה: "מי שיש לו למה שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל איך". הסיבה לכך היא שבאמת יש לאדם כוח אדיר, כמעט אין סופי ביחס לאתגרים העומדים מולו. אלא שהכל תלוי במוטיבציה שלו להשתמש בכוח. ברגע שיש סיבה טובה, גם יש רצון, וממילא גם יש כוח.
מחנות המוות הנאציים הוכיחו שאלו שידעו שמחכה להם תפקיד מחוץ למחנה שעליהם להשלימו, הצליחו לצאת מן המחנה בחיים. מעיד על עצמו ויקטור פרנקל, שהדבר שנתן לו כוח להתמודד עם תלאות המחנה הוא הרצון העז שלו לשחזר כתב יד של ספר שהוא עמד להוציא לאור לפני המלחמה. גם כשהוא חלה בטיפוס על סף התמוטטות, שיחזור כתב היד על גבי פיסות נייר קטנות, נתן לו את הכוח להתמודד.
בשולי הדברים:
ויקטור פרנקל לא מסביר מדוע חיפוש משמעות החיים מעורר מתח פנימי.
אולי זה מפני, שהשאלה הזו מערערת את השגרה, היא מפקפקת בנורמליות שלה ובצידוק שלה.
אולי זה בגלל שהשאלות הללו כל זמן שלא נענות, משאירות את האדם חלש וחסר כוח להתמודד עם אתגרי החיים. הוא מחפש תשובה למאמץ, למה להתאמץ, ובאיזה כיוון?
אבל אולי זה גם מפני שהתשובה לשאלה זו אינה פשוטה ומילולית "כן" או "לא". מציאת משמעות לחיים היא תהליך איטי, שלא מתמצה רק בהבנה שכלית של השאלה והתשובה, אלא בדרך חיים. אדם שיש לו משמעות לחיים אין פירושו של דבר שהוא יודע בשביל מה חיים, אלא שהוא אכן חי את מה שהוא יודע.
מאידך, כשם שהחיפוש אחר משמעות מייצר מתח פנימי, ומסוגל אף להחליש, כך חיים בעלי משמעות הם חיים בעלי עוצמה יתירה. המשמעות מייצרת מוטיבציה ורצון. ואין דבר שעומד מול הרצון.
דיברנו גם על ההבדל בין משמעות החיים להנאות החיים. בעוד שמשמעות לחיים רותמת את כל החיים, כולל את העונג והצער, לעבר מטרה נשגבה מהם, החיפוש אחר הנאות החיים, מעמיד את האדם בקונפליקט מול יסוריו.
בעוד שמשמעות לחיים היא בדרך כלל ענין שחורג מהחיים של האדם הפרטי, הרי ההנאה היא ענין סוביקטיבי ואישי שלא משאיר זכר אחריו.
משמעות יכולה להיות "מטרה", כמו שנראה מויקטור פרנקל, וגם "הסבר" או "הבנה". משמעות היא ההבנה בשביל מה אני חי. הפירוש הראשון מתאר אדם שיש לו מטרה בחיים, הפירוש השני מתאר אדם שיודע מה צריכה להיות המטרה שלו בחיים. דיברנו גם על השאלה, האם הקב"ה קובע לנו את המטרה של החיים, או שיש לנו שדה רחב של אפשרויות שאנחנו מנווטים בו? בשאלה זו אנו עוברים לדון בדברי ר' הלל צייטלין.
 
קראנו את דבריו. נקודות עיקריות:
·         נשמת האדם לא מניחה לאדם לשקוע בחטא. היא מעירה אותו על ידי מצפון ויסורי כליות
·         פעולת הנשמה תמידית ועקשנית ולפעמים מנוגדת לשכלו ורצונו שרוצים לחטוא.
·         בני אדם מנסים להסיח דעתם מקריאת הנשמה על ידי חטאים נוספים אבל הנשמה לא פוסקת מלעורר.
·         גם יראת החטא, היא מפעולת הנשמה, והיא חסד של אלוקים.
·         צמאון הנפש שכל העונג שבעולם לא ישביעוהו? תחושת חוסר סיפוק שמודגשת דוקא בשעות שמחה?
·         לא אל מה שכאן (בעולם) אנו מתגעגעים, אלא אל מה שלא כאן. הרי לאחר שהשגנו משהו אנו מיד רוצים להשיג דבר נוסף. שום דבר לא יוכל להשביע את הערגה הזו.
בשולי הדברים:
הלל צייטלין מסביר שהאדם מחפש משמעות לחייו בגלל נשמתו. ולכן הוא גם מחפש משמעות שמתאימה לגודל נשמתו. כשלאדם אין משמעות בעלת גודל רוחני מספיק, הוא חש חוסר סיפוק.
בסוף הדברים של ויקטור פרנקל הבאנו שני פירושים אפשריים למשמעות החיים: א. מטרה – שאדם בחר (כדברי ויקטור פרנקל) ב. הבנה – מה היא המטרה שבשבילה אני קיים. הלל צייטלין מראה דעה שלישית. לפי ר' הלל המשמעות אינה מטרה שאדם בוחר באופן שרירותי. מאידך, המשמעות גם לא מתומצתת במשהו מוגדר בעולם הזה. אי אפשר להגדיר: כך וכך היא המטרה. כי הוא מחפש את מה שאין לו סוף, את מה שמעבר לכל גבול. (אלוקים עצמו). 
אפשר לומר שלפי ר' הלל עיקר הענין הוא בתנועה אל עבר המשמעות, התנועה הזו היא המשמעות עצמה.
שאלנו האם לפי ר' הלל, האם המושג השגור היום בפי כל "מימוש עצמי" בכלל אפשרי? עם השאלה הזו עברנו למהר"ל מפראג.
 

סיכום סוגיות אמונה וגאולה - יוני נתניהו

יוני נתניהו מתאר חיים בתוך עולם שבור והרוס. עולם בלי משמעות. הוא מתבונן בכך שכל בני האדם מתים בסוף, והוא רואה בכך מעגל אין סופי של חיים ומוות שכל בני אדם נוטלים בו חלק. הוא מרגיש שהוא קיים בשביל למות, ולכן הוא לא מבין בשביל מה לחיות. הוא מרגיש מיואש.

המשמעות היחידה שהוא מוצא בחיים, שנותנת לו את הכוח להמשיך הלאה, היא מציאת פתרון לשאלות המציקות לו.

הוא מתבונן בדברים שאנשים עושים במהלך חייהם, ושואל על כל דבר: בשביל מה? מה התכלית? לקרוא, ללמוד להרדם, לעשות את כל המעשים השגרתיים של החיים. בשביל מה? השאלה הזו מביאה אותו להרגיש ריקנות. השגרה נראית לו ריקנית. הוא מבין שאדם לא חי לנצח, והוא רוצה לנצל את החיים. אך הוא לא יודע איך מנצלים אותם. ברור לו שבלי יצירה הוא יהיה דומה לחרקים שאצים ורצים לכל עבר. הוא מבין שצריך ליצור משהו, יצירה שתוציא אותו ממעגל החיים הריק מתוכן של שאר בני האדם.

בשולי הדברים:

דיברנו על כך שיש סכנה בעיסוק בשאלות קיומיות, בחיפוש משמעות לחיים, מפני שזה מביא לפעמים את האדם לתחושת ריקנות ויאוש. מאידך העיסוק בשאלה הזו עורר אצל יוני נתניהו את הרצון לעסוק ביצירה.

דיברנו גם על החשיבות של היצירה שמעניקה לחיים מימד חד פעמי, ויוצא דופן. (בהקשר הזה דיברנו על כך שתרבות חד גונית, שאין בה חופש יצירה, אינה תרבות בכלל)

אמרנו גם שהיצירה נשארת גם אחרי מותו של האדם, והיא זכרון היסטורי למעשיו.