פרשת ויקהל מופיעה אחר פרשת "כי תשא" הפרשה המספרת אודות חטא העגל.
אחת התובנות של משה ביחס לעמ"י אחר חטא זה היא – הצורך להיקהל, לשמור על שלימות העדה. למרות הנפילה, למרות חרון האף והסתר הפנים, צריך האדם להמשיך ולפעול.
משה מלמדנו כי הכח להמשיך ולפעול היכולת להשתקם מצוי בשני יסודות:
1. הציבור, הקהילה.
2. העשיה החיובית.
שני אלה מממש משה בפרשתנו : "ויקהל משה..." ו " וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו...".
התרופה לנפילה הגדולה של חטא העגל מצויה ביכולת להתאחד סביב עשיה חיובית.
נכונים הדברים גם לנו, היום. אין אדם נטול התמודדות, אין איש חסין מנפילות. עם זאת צריך האדם להפנים כי לכל נפילה – תרופה. וזו האחרונה מצויה בשני יסודות אלו החיבור לציבור, והעשיה החיובית[1][1].
שבת שלום ומבורכת,
הרב אריאל
[1][1]יסוד זה של תיעול כוח הנפילה לתנופה חיובית מצוי ברבים מדברי חז"ל. ניתן לעיין בסיפורו של בבא בן בוטא והורדוס במסכת בבא בתרא דפים ג:' – ד.' – תורף הדברים, הורדוס הורג את כל חכמי ישראל, למעט בבא בן בוטא. וכתיקון לרצח זה, הורדוס משפץ את ביהמ"ק השני, עליו נאמר: "מי שלא ראה בית שני – לא ראה בנין יפה מימיו".